שלא במודע בחרתי לחיות בעיר את רוב חיי, אבי נהג לחזור ולומר: חייבים ללכת בעקבות הכסף, כל השאר שטויות. בין להאמין לו או לא צוויתי להעתיק את דרך אבי ולהתמסר לכוחות החיים, עד אשר הגעתי לתהום: "מכאן אי אפשר יותר להמשיך"
התרגלנו לחיות בצפיפות, ברעש, ובזוהמה בערים, לפתח שיגרה של ללכת לעבודה, ובעיקר כדי לשלם את החשבונות היקרים של החיים בעיר.
רוב האנשים מתפשרים בחייהם על עבודה שלא אוהבים כדי להיות מסוגלים לחיות את החלום העירוני (אם יש כזה בכלל), מוציאים עצמם מתוך הרמוניה עצמית והופכים להיות עכבר עירוני אפור ועצבני המקרסם במקלטים ספוגי העובש.
החרדה הכלכלית, המושרשת, האגו הגדל, הפכו את האנושות לצרכנית ברמות שלא ידענו בעבר.
מותגים, טריטוריה קורעים את כיס האדם והופכים אותו לעבד של אשליה, רדיפה אחר כסף שהפך בעיקר וירטואלי כדי להשיג קורת גג.
רבים מהצעירים בני ימינו מתקשים בתשלום שכר הדירה או המשכנתא כדי לגור בכמה מטרים ספורים במרכז העיר המפוייחת, אנשים מוכנים לשלם 200ש"ח על חולצה כששוויה האמיתי הוא פי פחות 40.
הצריכת יתר הקשורה בפחד, הטמאת פחד, מניפולצית המערכת הבנקאית, קפיטליסטית, הטריפה את האנשים ששכחו את צורת החיים האוטנתית, הנכונה, הבריאה, ההכרחית כדי לזכות בעונג, שמחה, הנאה וסיפוק.
מחקרים מציגים היום כי הערים הגדולות בעולם הם בעלי אחוז הגירושין הגבוה ביותר, אחוז הרווקים הגבוה, וכמות הסובלים מדיכאון הגבוה ביותר.
מדוע אנשים ממשיכים לשלם את מחיר הסבל בעיר הגדולה?
כמה סיבות לכך:
אשליה
פנטזיה
אגו
אשליה- אנו יצורים אנושים, חברותיים, האיזון שלנו נובע מתוך הרמוניה לחיות עם עוד אנשים.
אדם לבדו אינו מסוגל להתפתח ולתרום לעצמו ולעולם. אנו חייבים אנשים סביבנו, החיים בעיר לכאורה מאפשרים זאת, אך זוהי אשליה, רמת הבדידות שאנשים חיים בעיר היא עצומה.
רבים אינם מכירים את שכינהם בקיר הסמוך, אינם מדברים אחד עם השני ולכן אינם מודעים איש לרעהו.
שכן יכול למות בביתו, ואדם בקיר הסמוך לא ידע דבר במשך שבועות.
לזה אנו קוראים אשליה! אשליה של יחד!!
לכן כבר איננו חיים בהרמוניה עם עצמנו. וסובלים מבדידות המציירת פנטזיה!!
פנטזיה- פנטזיה בשונה מאשליה היא פרי חלום, אשליה היא ויזואלית, תפיסה לקוייה של המציאות הנתפסת, ואילו פנטזיה מתחברת לאמונה ומחשבה כתוצאה מהאשליה הנתפסת.
רוב האנשים בעולם חיים ברמות פנטזיה שונות, מפנטזים על סקס ללא הפסקה, רמות עונג ללא היכר, סכומי כסף מטורפים ועוד... פנטזיה היא אשליה מתוקה, היכולת שלנו לחיות בתוך חלום מתוך ערות חלקית.
היכן הבעיה האמיתית בפנטזיה העירונית?
"אם אני אגור בכפר אני יכול להשתגע... אני חייב לראות אנשים, חייב להכיר נשים"
הפנטזיה העירונית מלאה בחנויות, עבודת אלילים של מותגים, אידיאלים חומריים גורמת לאדם לחשוב שאם ישיג את ככככללללל זה יזכה לעונג עצום וזה יביא לו אושר עילאי.
כמות האנשים החיים בעיר, יש שרגילים לחוות דרך ישיבה בבתי קפה מסתכלים על העוברים והשבים כאילו היו על מרקע טלוויזיה, יוצרים אשליה ולכן פנטזיה של אינסוף אפשרויות לעונג, לסקס משובח, עם מספר מרובה של מערכות יחסים, חופש בחירה עצום.
כמות האנשים בעיר, הנמצאים, שורדים, מדמיינים, ורואים את אותה אשליה שלך, בסופו של דבר אינם מתקשרים איש עם רעהו, כלומר כולם חיים בתוך חלום, צורכים עונג ברמה נקודתית ורוב מכריע של אנשים נמצא בחיפוש אינסופי אחר עצמו, רצונו והתאמה זוגית שברוב המקרים מתבררת ככושלת.
אגו- כל עוד בני האדם ממשיכים להיות אנושיים, בעלי יצרים, צורך בטריטוריה, חיפוש של עונג עצמי, קושי בשיתוף, האדם מתבצר בעולמו ומקטין את החופש שלו.
האדם יוצר לעצמו כלא מרשים מזהב נוצץ, בו יש לו את האוטו שלו, הבית שלו, האישה שלו, הכלב שלו, האייפון שלו ושכל השאר.."מצידי שימותו"
האגו הנובע בעיקר מחוסר בזמן איכות של חקירת העצמי, מביא את האדם להיות עבד של תאוותיו ומסתכם בטריטוריה, כוח וכסף.
התוצאה- קשיים עצומים בקשרים בינאישיים, יצירת אינטימיות, וקושי במערכות יחסים המבוססות על אהבה ודאגה הדדדית.
אנשים הופכים למרוכזים כל כך ב"צרות" שלהם, ואז עולמם אכן הופך צר ומייסר.
אשליה, פנטזיה ואגו אלו אמות המידה הראשונות עלינו לקרוא תיגר כדי ליצור חופש אישי, חברתי ועולמי. כיצד מתפקחים מהאשליה? כיצד מפסיקים את הפנטזיה והופכים אותה לחזון אמיתי?
כיצד מרזים את האגו השמן שיהיה קטן יותר מהלב?
נמשיך ללמוד..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה