רציתי להיות שם, רחוק מכאן: חלמתי על הוואי, האיים הקנארים, המולדבים, איי סיישל, איי תאילנד, חופי ברזיל, חופי אוסטרליה הצפונים.רציתי להיות מוקף בעצי דקל או קוקוס ירוקים המצילים את השמש החמה בעלים ארוכים הזזים ברוח הבריזה המקומית, לחוש את האווירה הטרופית המהממת, ים כחול ומהמם, אנשים שמחים שהחליטו שהחיים קצרים מידי וצריך להנות מהשפע של הטבע, אנשים שפרשו מהמירוץ או סתם עייפו ממנו. רציתי לחגוג להיות חלק מהחגיגה, כמו הגרמנים, או האנגלים המלאים בכסף, שמשתמשים בכוח כספם מול העולם השלישי החלש למען נוחות טובה יותר, חיים קלים ומפנקים.
לא יודע מאיפה הגיע הרצון הזה, ייתכן שבמשך תחילת חיי סיפרו לי, הראו לי תמונות של מקומות רחוקים אשר נדמו לי כגן עדן? האמת שכך דמיינתי ממש את גן עדן גם בשיעורי יהדות.. אז למה לא להגיע אליו בעודי בחיים בגופי הרענן והכבד משהו?
עם השנים שיניתי מעט את האידאל והתחלתי לחלום על ערים עשירות ומהנות ששם כל השפע החומרי נמצא ומעל הכל כסף שיוכל לשרתני לכשארצה בנסיעה לגן העדן עלי אדמות: ניו יורק, לוס אנגלס, מיאמי, לונדון, ברלין, סידני, סאו פאולו, ברצלונה, מדריד, ריו דה זנירו, באונוס איירס, פריז ועוד... ביקרתי בכולם, חיפשתי הזדמנויות, כסף, סקס, הנאה והצלחה.
קראתי את רוב הספרים המפורסמים שכתבו גורואים ידועי שם ממדינות שונות שם מספרים ומסבירים איך להיות עשיר ולפרוש צעיר מהחיים המודרנים. אין לי סבלנות - זה לא סוד!
לימדו אותי שזה עולם של כל הקודם זוכה, ואני רוצה לנצח, אני חייב למהר, להיות פחות סנטימנטלי ויותר פרגמטי, ״בעל הפרוטה הוא בעל הדיעה״ ואני הרי רוצה להשפיע.. אני גם רוצה לפרוש צעיר ועשיר, לנצל את כל ההזדמנויות שנקרות בדרכי, לחיות חיים נוחים, עשירים, מספקים ומענגים. אני רוצה להינות כמה שניתן מהחיים שלי.
אני רוצה לעבוד מעט ולהרוויח המון, אני רוצה לשחק את המשחק של הגדולים, של החברות, המותגים, או שיודעים למכור מים מינרלים בבקבוק, אלו שמייצרים בשמים תחת שם מותג מפורסם ומוכרים אותו ב 2000 אחוזים מעל שוויו האמיתי.
רגע, אבל אני לא מעוניין לגנוב!!
לימדו אותי שלרצות זה טוב, לגנוב זה רע! זו עבירה!!
אני איש שומר חוק, אך משום מה ישנה התחושה שאני לא אצליח לעולם להגיע לתפוחים שנמצאים בראש העץ, מדינות יוצרות חוקים שמהוות מציאות של חבל קשור סביב רגל ימין, הם משחקים בי שכשאומרים לי ״קפוץ! אתה יכול לאכול כמה שאתה רוצה מהתפוחים הטובים והטריים בראש העץ״, אך החבל הקצר לא מאפשר לי...אני תמיד נאלץ להסתפק בסוף בתפוחים המקולקלים והמרים בחלק התחתון של העץ.
עבדתי קשה, חסכתי ״המון״ כסף, בסוף 2003 קניתי דירה. הרגשתי שאני בדרך המהירה להיות מסודר ולחיות את ה"חיים הטובים". בגיל 25 עם דירה הרגשתי סוג של אופוריה אך תוך מספר חודשים הבנתי שמשהו כאן לא בסדר.
אני לא מרוצה!
אני רוצה יותר!!!
שאלתי את עצמי: ״אז מה עכשיו? להתחתן? ילדים? להתקדם בעבודה שאני שונא?״
התשובה היתה נחרצת: לא!
״אני רוצה משהו אחר. עוד לא שבעתי!״
״אני רוצה לראות עולם, לבלות, להנות, להרגיש שהחיים עוברים דרכי דרך חוויות מיניות חדשות טרם חוויתי, אני רוצה להכיר את העולם, איך חיים במדינות אחרות?״
״בטוח ישנה דרך חיים נעימה, מענגת וטובה יותר מזו שהשגתי עד כה, חשבתי עצמי״.
השכרתי את הדירה ועברתי לגור בדירת שני חדרים בתל אביב. עזבתי את העבודה ששנאתי, והתחלתי לטפל בביתי, דמי השכירות שהרווחתי עזרו לי להתקיים, על אף ההכנסות הנמוכות בתקופת העצמאות הראשונית שלי.
המעבר לעיר הגדולה הפגיש אותי עם המרוץ החדש: מועדונים, בתי קפה, סקס מהיר, לראות ולהראות, לחיות את חלום החתיך התורן, מסעדות, דלק, מיסים ועוד הפתעות... לזה לא בדיוק התכוננתי אבל התקווה הזורמת בעורקיי והאופטימיות הנאיבית משהו, העניקו לי את הכוח להמשיך את המסע בדרך אל העושר שיביא ״כמובן״ אושר.
על איזה אושר דיברנו כאן?
מהו אושר?
לחייך? לשתות בירה? לאסוף חברים בפייסבוק? ללכת לים? לזיין?
מהו אושר?
ואז, כאן בדיוק רק התחיל המסע שלי:
המעבר בעיר הגדולה, בין חיפוש עצמי להגשמה עצמאות כלכלית, הנאות גוף להבנת התכלית המשמעות.
למה אני עושה את כל זה?
מה אני באמת מחפש?
מה חסר לי בחיים?
אני חופשי?
מה זה חופש?
מה אני רוצה?
גיליתי שיש לי הרבה רצונות, אני רוצה ל״כבוש את העולם״, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה....
אבל למה אני רוצה את כל זה?
מה חסר לי שאני רוצה את כל זה?
האם כסף יביא לי את האושר? האם זוגיות?
התשובות דורשות חקירה עמוקה של המחשבה והנפש, על כך אספר בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה